פסק-דין בתיק ת"ק 51420-05-10

התובע הינו הבעלים של חנות ברחוב תל חי 31 בכפר סבא (להלן: "הנכס").

על פי האמור בכתב התביעה, השכיר התובע את הנכס לפלוני (להלן: "השוכר"), לתקופת שכירות ארוכה, כאשר הנכס מחובר לרשת החשמל. במהלך שנות השכירות, התרחבו עסקיו של אותו שוכר והוא שכר, נוסף על הנכס, יחידות נוספות הצמודות לנכס, (להלן: "המבנים"), ושאינן שייכות לתובע שבפנינו.

במועד מסוים, שאינו ידוע לתובע, נותק הנכס מרשת החשמל של הנתבעת לבקשת השוכר וממועד זה, סופק החשמל לנכס מרשת חשמל שהיתה מותקנת באחד המבנים האחרים שהיו ברשות השוכר.

הנתבעת מסכימה כי לבקשת השוכר, בשל איחוד הנכס עם המבנים הצמודים, הגובלים עם הנכס, ביצעה פעולה של ניתוק הנכס מרשת החשמל כיחידה עצמאית והעתיקה את לוח המונים מחוץ לשטח הנכס, והצמידה את הנכס למבנים סמוכים לצורך מניה משותפת של החשמל.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי ניתוק רשת החשמל בנכס, על ידי ניתוק לוח המונים וחיבור מונה אחר תחתיו, בוצעו על ידי הנתבעת שלא על דעת התובע וללא הרשאתו והסכמתו.

לימים, במהלך שנת 2007 צמצם השוכר את עסקיו, ובתום תקופת השכירות החזיר את החזקה בנכס לתובע. מצב הנכס הושב לקדמותו, במובן זה שהקירות החוצצים בין היחידות הצמודות הוקמו מחדש, והמבנים הוחזרו לבעליהם השונים.

 כאן גילה התובע להפתעתו, כי הנכס מנותק מרשת החשמל ולוח המונים נותק מן הנכס.

התובע פנה לחברת החשמל וביקשה לחדש את אספקת החשמל לנכס ולהתקין חזרה את המונה שנותק. לשם ביצוע פעולה זו, נדרש התובע לשלם סך בן 4,197 ש"ח. הסכום שולם על ידי התובע תחת מחאה, ובדלית ברירה. התובע לא הצליח להיפרע בעניין זה משוכר הנכס ופנה לבית המשפט בתביעה נגד חברת החשמל על מנת שזו תשיב לו את עלות התקנת המונה מחדש.

בתביעה שבפני עותר התובע לחייב את הנתבעת להשיב לו את הסכום ששילם, שכן לדעתו, חיובו בסכום זה נעשה שלא כדין, הואיל והשינוי בתשתית החשמל נעשה שלא על דעתו, ללא ידיעתו ושלא בהסכמתו.

הנתבעת מאשרת כי בשנת 1992 הזמין השוכר, אשר הופיע ברישומיה כ"צרכן רשום", את פירוק החיבור לחשמל בשל איחוד מספר חנויות הגובלות עם הנכס.

הנתבעת הסבירה כי כספק שירות, הינה מתנהלת מול הצרכן הרשום ולא מול בעל הזיקה הקניינית במקרקעין. לדברי הנתבעת, אף אין בידה את מלוא המידע לגבי הבעלים בנכס, ואף אין זה מעניינה בבואה לספק ו/או לנתק צרכן רשום מרשת החשמל.

מדובר בשאלה עקרונית שהינה משפטית במהותה, ולפיכך אפשרתי לצדדים לשטוח טיעוניהם בכתב.

דיון

הרשות לשירותים ציבוריים - חשמל (להלן: "הרשות") הוקמה מכוח חוק משק החשמל, התשנ"ו-1996 (להלן: "החוק"), והוסמכה בסעיף 30 לחוק לקבוע "אמות מידה לרמה, לטיב ולאיכות השירות שנותן בעל רישיון ספק שירות חיוני (להלן-אמות מידה) ופיקוח על מילוי חובותיו על פי אמות המידה."

אמות המידה, המהוות תקנות בנות פועל תחיקתי (עודכנו באוגוסט 2011) קובעות את יחסי הגומלין בין הנתבעת ללקוחותיה וקובעות בין היתר קריטריונים לחיבורם ו/או ניתוקם של לקוחות הנתבעת מרשת החשמל, בכללם צרכנים וצרכנים רשומים, על פי הגדרתם בחוק.

"צרכן" מוגדר בחוק כ "מי שרוכש חשמל או שירותים מבעל רישיון או מבקש חיבור לרשת החשמל", ו"צרכן רשום" מוגדר באמות המידה כ "צרכן שמקרקעין מסוימים רשומים על שמו כמקום צרכנות".

אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת מחויבת לספק חשמל לכל דורש, ובכלל זה צרכן רשום, אשר על פי ההגדרה, אינו בהכרח הבעלים של המקרקעין, אלא צרכן שמקרקעין מסוימים רשומים על שמו כמקום צרכנות.

השאלה שבמחלוקת היא האם רשאית הנתבעת לערוך שינוי ברשת החשמל, הגורע או פוגע בתשתית הנכס, לבקשת הצרכן הרשום, מבלי ליידע את בעל הנכס ולקבל הסכמתו לשינוי זה ?

הנתבעת, הינה גוף ציבורי, וככזאת הינה כפופה לכללי המשפט המנהלי,. בבג"צ 731/86 מיקרו דף נגד חברת החשמל לישראל, נפסק מפי כבוד השופט (כתוארו אז) א' ברק כדלקמן: